דילוג לתוכן הראשי

כיצד נכתב ספר תורה

משלב הקלף ועד האות האחרונה: הכתיבה, הרווחים, השרטוט והדיו — על פי המקורות.

מצווה שנעשית באות אחת מצוות כתיבת ספר תורה נלמדת מן הפסוק "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט). הרמב"ם כותב שגם מי שירש ספר תורה מאבותיו — מצווה שיכתוב משלו, ומי שאינו יודע לכתוב, אחרים כותבים בעבורו (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז, א). באותה הלכה נאמר גם ש"כל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו".

החומרים הכתיבה נעשית על עור בהמה טהורה שעובד לשם ספר תורה (שולחן ערוך, יורה דעה רעא, א). הרמב"ם מבחין בין גוויל, קלף ודוכסוסטוס וקובע על איזה צד כותבים בכל אחד (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א, ח). הדיו חייב להיות שחור ועומד; כתיבה בלא דיו כזה, או בלא שרטוט השורות, נמנית ברשימת הדברים הפוסלים (שם י, א).

אופן הכתיבה "כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר" — רווח של אות קטנה בין תיבה לתיבה, כחוט השערה בין אות לאות, ורווח שורה בין שורה לשורה; ואורך השורה שלושים אותיות (שם ז, ד). מכאן שכל עמוד בספר הוא תוצאה של חישוב מוקדם, לא של אילתור.

מה נדרש מהסופר הסופר כותב בכוונה, בכתב שלמד ובמסורת שהוא נוהג בה. עבודתו נמשכת חודשים ארוכים, ובסופה נדרשת הגהה — כפי שיתואר במאמר על הגהה ותיקון.

הבהרה: התוכן כאן לימודי בלבד ואינו פסק הלכה. לשאלה מעשית יש לפנות לרב ולסופר מוסמך.

המאמר נכתב לצורכי לימוד והתמצאות בלבד, על בסיס המקורות המצוטטים, ואינו פסק הלכה. בשאלה מעשית יש לפנות לרב.